אם אריה היה יכול לדבר בשפתנו, עדיין לא היינו מבינים אותו. (ויטגנשטיין)

למה? כי כוונתו ונקודת מבטו של אריה, כל כך שונה מזו של האדם, שגם באמצעות שפה משותפת לא היה ניתן להבינו… גם התקשרות בין בני אדם סובלת מאותו עיקרון. מוח אחד אינו יכול לתפוס את המציאות שקיימת במוח אחר: דמיינו קבוצה שבה לכל החברים יש קופסה. כל אחד מכיר רק את תוכן הקופסה שלו. וכולם מכנים את תוכן הקופסה שלהם בשם:  "חיפושית". הם מדברים על החיפושית, דנים בה מזוויות מרובות, אבל מעולם לא חוו חיפושית מלבד זו שבקופסה שלהם. איך ניתן להוכיח שמה שאחד מכנה חיפושית הוא בדיוק מה ששאר חברי הקבוצה מכנים חיפושית?

ההנחה שלנו שהאחר רואה את אותה מציאות כמוני, אפשרית רק חלקית ותלויה באינטראקציה חברתית!

משמעותן של מילים  מושגת, ע'י  הדרך שבה משתמשים בהן חברים אחרים בקבוצה שלנו.                     כלומר, משמעות המילה נבנית, מתוך הצטברות השימושים הנפוצים בה, ולא המשמעות שלה כפי שהיא מופיעה אצלנו באופן פרטי. אם אצלנו "חיפושית" היא כינוי למכונית קטנה, וחברי הקבוצה יתרגלו  את המשמעות הזו, אזי במילה חיפושית (שהיא גם חרק) הם יתכוונו למכונית קטנה.                                    בלתי אפשרי שמושג כלשהו שיש לנו לגבי העולם יהיה פרטי.                                                              למעשה, אין לנו דרך לדעת מהו כאב עבור אדם אחר… הדרך להבין את הרגשתו היא  באמצעות תצפית על התנהגותו, הסימן הכחול והעווית על פניו, שהם לכאורה רמזים לתחושת כאב. אבל את החוויה האישית עצמה של הכאב  – איננו  מסוגלים לתפוס.

האם יש לנו בכלל יכולת להבין אנשים אחרים???

רק בחינת התגובות של האדם בנסיבות משתנות – כלומר, תיאור מצטבר, האוסף את רצפי המשמעות הרלוונטית של אדם מסויים, באמצעות צפייה בהתנהלותו לאורך זמן ובנסיבות משתנות – מאפשר לנו ללמוד ולהכיר אדם מסוים. כמו שאנו לומדים את משמעותה של מילה בתהליך של שיחה עם חברי הקבוצה.

משמע, האופן שבו האדם מתנהג בסיטואציות שונות  מספר עליו יותר מאשר רושם כלשהו שקיבלנו לגביו מתוך הכרות קצרה.

היכולת להבין את המציאות הפרטית של אחרים אפשרית מתוך הניסיון המתמשך להבין מה קורה במציאות החברתית.

אדם, הוא בעל פוטנציאל המתפתח בחברה שלו. הוא מושפע ומשפיע בהתאם לערכי החברה שבחר לחיות בה.  אחת הדרכים הבטוחות להבין את האחר, היא:

לבחון מקרים בהם נחשפת היכולת לפעול נגד הטבע שלנו, ולחשוב על טובת הזולת במקום על טובת עצמנו…