לך לך מארצך

פרוש מוטעה של מונחי היסוד גורם לאי הבנה, בלבול ואפילו רתיעה מפני חכמה עתיקת יומין זו. אנשים רבים טועים לראות בה איזושהי מיסטיקה הזוייה העוסקת בלחשים, קמעות, חוטים אדומים וכו'. לא מעט שרלטנים "תפסו טרמפ על זה", מה שרק החריף את הרתיעה מפניה. השיטה עוסקת בעניינים רוחניים בלבד, כלומר באותו מימד נסתר של המציאות שאינו מגולה לחמשת החושים שלנו, דרכם אנו תופסים את המציאות הרגילה. לכן הפירוש הקבלי שונה לחלוטין מהגישה הדתית הרווחת, ועוסק במשמעות הפנימית של המושגים. על פי פנימיות התורה שאינה רק אמצעי עזר למבוגרים, כל התופעות שקיימות בעולמנו הגשמי הן כענפים המשתלשלים משורשים עליונים, בדומה לעולם הצומח בו לכל ענף יש שורש, ממנו הוא יונק את חיותו. כדי לבאר את תהליך ההתפתחות הרוחנית שעובר האדם במסעו הפנימי אל רמת מודעות נעלה יותר, שפת השורשים משתמשת במושגים שקיימים בענפים, כלומר מילים המתארות תופעות גשמיות כגון מקומות, פעולות, שמות וכו',

התורה מתארת בעצם סדרת מצבים רוחניים בתהליך ההתפתחות האנושית. לדוגמה, המשפט שנאמר לאברהם, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך", מקבל משמעות חדשה לגמרי על פי הפרוש הקבלי. המילה "ארץ" פירושה "רצון". לכן, "לך לך מארצך" – עזוב את הרצונות האגואיסטים הרגילים שלך. "ממולדתך ומבית אביך" – רצונות אגואיסטים אלה הוטבעו בך על ידי הסביבה בה גדלת והחינוך שקיבלת. "אל הארץ אשר אראך" – לעבר רצון חדש שאראה לך, שכולו אהבה ונתינה טהורה.
התורה ניתנה לנו כדי שאפשר יהיה לבצע את המהפך הזה, שלכאורה נראה כבלתי אפשרי. התורה היא הכוח שמתקן את טבעו האגואיסטי של האדם, ולא רק ספר קדוש שנמצא בכל בית כנסת. כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". יצר הרע זה האגו שלנו שחושב רק על עצמו, גורם לפירוד וריחוק בין הבריות, ומהווה את מקור הסבל והבעיות.
כנגדו, התורה היא האמצעי שבעזרתו ניתן לתקן את האגו, להמיר את הרצון האגואיסטי לרצון המכוון לטובת הזולת. כדי שכוח זה של התורה יפעל על האדם, עליו לרצות בכך. כאן נכנסת לתמונה התפילה. גם פה הפירוש הקבלי שונה לחלוטין. המילה "להתפלל" באה מלשון "להפליל". כלומר האדם בודק ודן את עצמו. אם הוא נאמן לאמת הוא נוכח לדעת שטבעו אגואיסטי לחלוטין, שזה הדבר היחיד שמניע אותו. ואז הוא פונה מעומק לבו בבקשה לבורא שיעזור לו לשנות את טבעו. ואם כבר הזכרנו את הבורא, מן הראוי לציין שהמילה בורא מורכבת מצירוף המילים "בוא וראה". כלומר יש פה הזמנה לבוא ולגלות בעצמנו את הדרגה הרוחנית הנעלה.
הצצה אל מאחורי הקלעים בסצנה של משה בהר סיני תגלה לנו ש"הר" הוא סמל להרהוריו הפנימיים של האדם, ושמקור המילה "סיני" הוא בעצם "שנאה". העלייה של משה אל פסגת הר סיני, על פי הפירוש הקבלי, היא תהליך ההתעלות של האדם, מעבר לספקות ולמאבקים הפנימיים המתחוללים בקרבו, מעל השנאה לזולת, אל הפסגה הנשגבת, הנצחית, אל עולם עליון שכולו אהבה טהורה.